הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מונחון
 

א

אירוניה

האירוניה היא רושם נלעג שנוצר בשעה שהקורא יודע מה שהדמות הפועלת אינה יודעת.

 

אָלוּזיה/ הֶרְמֵז

האלוזיה היא הקשר שנוצר באמצעות מילה או ביטוי בטקסט אל מקורות אחרים. קשר בין-טקסטואלי זה מעשיר ומעמיק את משמעות הטקסט.

 

אליטרציה (מצלול)

צליל חוזר ברצף. לדוגמה במשפט הבא כשהאות שי"ן חוזרת מספר פעמים ויוצרת מצלול: "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב, ה).  ראו גם לשון נופל על לשון.

 

אקספוזיציה/מצג

הקטע הפותח את הסיפור ובו נמסר מידע אודות המקום, הזמן, הדמויות וההתרחשות שקדמה לסיפור. מידע זה חשוב להבנת העלילה שבהמשך. לעיתים הסיפור נעדר אקספוזיציה, ולעתים פרטי האקספוזיציה מופיעים בגוף הסיפור.

 

ב

ביטוי מטוני/מטונימי

ביטוי ציורי שמסמל, או מייצג דמות, או תכונה. לדוגמה "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען..." (שופטים ד פסוק כד).

 

ברייתא

משנה חיצונית (בר= בארמית חוץ). דברי תנאים שלא הוכנסו לתוך המשנה שערך רבי יהודה הנשיא, אבל צוטטו בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרשי ההלכה. 

 

ד.

דיאלוג/ דו-שיח

שיחה בין שניים. מקורה של המילה ביוונית: דיא - דרך, לוגוס - מילה או דיבור. בדיאלוג מובאת שיחה ישירה מפי הדמויות הפועלות שלא בדרך של תיאור עקיף. הדיאלוג חושף את המחשבות של הדמויות באופן אותנטי. 

 

דיווח/ מסירה מסכמת

שיטת סיפר שבה המספר מסכם את ההתרחשויות בלי שימוש בדיאלוגים. בדרך כלל המסירה המסכמת היא תמציתית, חסכנית במילים ויש בה הרבה פערים במידע.

 

דימוי

השוואה בין שני אובייקטים מתחומים שונים בהתייחסות לתכונות, פעולות ומצבים.  בדרך כלל הדימוי עושה שימוש במילים השוואתיות "כמו", ובאות היחס "כ".

דמויות

הכרת הדמות המקראית נעשית באמצעות איפיון שלה (קווי האופי והתכונות שלה). בניגוד לאפיון ישיר שבו המספר נוקב במפורש בתכונות של הדמות לדוגמא: "והאישה טובת שכל ויפת תואר והאיש קשה ורע מעללים" (שמו"א, כה פסוק ג). העיצוב של הדמויות המקראיות נעשה בדרך כלל באמצעות אפיון עקיף כלומר ניתן לאפיין אותם בעיקר דרך המעשים שלהן, דרך הדיבור שלהן וכפי שתכונותיהן משתקפות דרך דמויות המשנה.

כמעט שאין תיאור חיצוני של הדמויות, או של החפצים והבגדים שלהם, אין הצצה לתוך עולמם הפנימי. חשיפה זו מופיעה לעתים רחוקות, רק בשעה שהיא חשובה למטרת המספר.

מספר הדמויות בסיפור המקראי מצומצם ונע בין שתים לשלוש דמויות בסצינה אחת. לעתים אחת הדמויות היא קולקטיבית כמו 'בני ישראל' במדבר, או 'אחי יוסף'.

דמות ראשית ודמות משנית

מבחינים בין דמויות ראשיות לבין דמויות משניות. לדמויות המשנה חשיבות רבה בקידום העלילה. דבריהם ומעשיהם מניעים את העלילה קדימה, ובה בשעה הם מדגישים את תכונותיה של הדמות הראשית

 

ה

 

האנשה

האנשה היא ברוב המקרים מטפורה. היא מייחסת תכונות אנושיות לתופעות טבע וליסודות מופשטים.

 

ח

חילוּפֵי כִּינויים

חילופי הכינויים של דמות בסיפור מלמדים על שינוי בהתייחסויות כלפיה.

 

חלוקת הפרקים בתנ"ך

חלוקת הפרקים ומספור הפסוקים נעשו בימי הביניים ע"י תיאולוגים נוצרים, כדי להקל על הויכוחים בין חכמי היהודים לנוצרים שרווחו באותה תקופה. 

קודם לכן חולקו ספרי המקרא על ידי חז"ל לסדרים, פסוקים (לא ממוספרים) ופרשיות. החלוקה הנוצרית נעשתה במקורה במהדורת הוולגטה הלטינית והיא סייעה רבות בהתמצאות הטכנית בספרי התנ"ך, החלוקה הועתקה למהדורות הדפוס הראשונות של התנ"ך ומאז היא קיימת בכל המהדורות.

 

ל

לשון נופל על לשון

מונח זה מבוסס על דמיון של עיצורים וצלילים המופיעים במשפט ויוצרים מצלול מיוחד ("גד גדוד יגודנו",   "דן ידין עמו".

מ

מִדְרַשׁ שֵׁם

הפירוש והמשמעות שניתנים לשמו של אדם, או לשם של מקום. מדרש השם נגזר מצלילים או משורשים שקרובים לשם כמו: "ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה' (בראשית ד, א).

 

מטפורה

ביטוי ציורי מושאל, שמעתיק תכונה מתחום אחד ומתאים אותה לתחום אחר. לדוגמא: "..צדק ילין בה..". ישעיה א פסוק כא.

 

מידה כנגד מידה

 עיקרון מוסרי-משפטי שנחשב לעקרון יסוד בתורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שה' גומל לבני אדם ביחס ישיר למעשיהם, ובהתאם לאופן שבו הם התנהגו כלפי האחרים. מקורו של המושג במשנה: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" (סוטה, פ"א, משנה ז)  ובתלמוד: "כל מידותיו של הקב"ה - מידה כנגד מידה" (בבלי, סנהדרין צ, ע"א).

 

מילת מפתח

מילים ומוטיבים שחוזרים בסיפור להדגשה.

 

מילה מנחה

מילה מנחה היא מילה השזורה בסיפור במשמעויות שונות, ותפקידה להדגיש את המסר והרעיונות של הסיפור. כמו השורש 'ברך' באיוב א-ב, שמציין איחולים טובים מחד, וקללה מאידך.

 

ע

 

עלילה

העלילה שוזרת את אירועי הסיפור באמצעות תמונות/סצינות, דיווחים ומסירה מאת המספר.

נקודת המפנה בעלילה היא אותה נקודה בה מתחולל שינוי והעלילה משנה באורח מפתיע את כיוונה.

 

ס

סיבתיות כפולה

עיקרון הסיבתיות הכפולה מבוסס על ההנחה שלכל התרחשות במקרא ישנן שתי סיבות בשני מישורים שונים. במישור האנושי הטבעי ובמישור האלוהי שהותווה עפ"י תכנית אלוהית, לדוגמה: סיפורי יוסף

 

פ

פערים

הסיפור המקראי מכווץ ומצומצם, הוא ממעט במסירת פרטים. המידע שנסתר מעיני הקורא הוא פער, והסיפור המקראי רווי בפערים. חז"ל במדרשי האגדה השלימו פערים רבים לצורך העברת מסרים.

 

פרשיה פתוחה

פיסקה המופרדת מהפיסקה שאחריה בשורת רווח. השורה נשארת ריקה - פתוחה, והעניין הבא, הפיסקה הבאה, מתחיל בשורה חדשה. פרשיה פתוחה מסומנת באות פ.

 

פרשיה סתומה

פיסקה המופרדת מהפיסקה שאחריה ברווח של שלוש עד תשע אותיות וסימונה הוא ס. פיסקה זו נקראת "סתומה" כי השורה סתומה וסגורה במילים משני עבריה.

 

ק

קל וחומר
חכמים קבעו עקרונות לפרשנות התורה. כללים אלה מכונים: "מידות". הלל הזקן קבע וניסח שבע מידות, שלאחר מכן הורחבו על ידי רבי ישמעאל לי"ג מידות. אחת מהן היא מידת "קל וחומר", שמפרשת את הכתוב על ידי הסקה ממקרה קל לגבי מקרה חמור יותר התורה שתמשה בעקרון הקל וחומר בפסוק הידוע: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו, יב).

 

 

קתרזיס

נקודה בסיפור שבה הקורא מגיע לידי הזדככות וטיהור מרגשות של פחד, חרדה ומתח. המושג הופיע ב"פואטיקה" של אריסטו, בשנת 350 לפנה"ס.

 

ר

רמז מקדים/מטרים

מידע שמופיע בשלב מוקדם של העלילה, והוא מעניק הסבר חשוב למה שיתרחש בהמשך העלילה.

 

ש

שאלה רטורית

שאלה שהתשובה עליה ברורה וידועה, והיא אינה מבקשת מענה. מטרתה להדגיש ולחדד רעיון, או בעיה.

 

שלושה וארבעה

בדגם מסוג זה חוזרים על עצמם שלושה רכיבים זהים במשמעותם ובזיקתם הלשונית. הרכיב הרביעי שונה מקודמיו, הוא המשמעותי מביניהם, והוא שמכיל את המסר.

 

ת

תוספתא

קובץ של ברייתות (משניות חיצוניות) מתקופת התנאים שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא. המילה "תוספתא" בארמית פירושה "התוספת". היא מסודרת לפי סדר המסכתות שבמשנה ומשקפת מסורות ארץ ישראליות. על פי המסורת, רבי חייא מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא.

 

תמונות/סצינות

התמונה, או הסצינה הן קטעי עלילה שמתארות אירוע שמתרחש בזמן מסויים, במקום מסויים, ושמתקיים בה דיאלוג של דיבור ישיר בין הדמויות הנוכחות. התמונה מתרחשת בכעין זמן אמת. בניגוד לדיווח או למסירה שם המספר מתאר את השתלשלות האירועים בתמצות, בקיצור, ברצף של פעלים וללא דיבור ישיר (ראו לעיל).

 

תקבולת

התקבולת אופיינית בעיקר לשירה. בשעה שמשפט חוזר בווריאציה בשתים, שלוש, או ארבע צלעות.

קיימים מספר סוגים של תקבולות: משלימה, ניגודית, כיאסטית, נרדפת, חסרה.

 

 

תמונה/סצינה

קטע בעלילה שיש בו דיאלוג ושמתקיימים בו שלושה תנאים: אחדות הזמן, המקום והדמויות.