מבוא למגילת אסתר

מגילת אסתר היא אחת מחמש המגילות הנמצאות בין כ"ד ספרי התנ"ך: מגילת רות, מגילת שיר השירים, מגילת קוהלת, מגילת איכה ומגילת אסתר. חז"ל כינו ספרים אלה בשם "מגילות" משום שהם נקראים בבית הכנסת במועדים מיוחדים מתוך מגילת קלף כשרה (בניגוד לשאר הספרים הנקראים מתוך ספר), ומברכים על קריאתם: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה".

בפסח קוראים במגילת שיר השירים, בשבועות במגילת רות, בתשעה באב במגילת איכה, בסוכות במגילת קהלת ובפורים קוראים בערב ובבקר במגילת אסתר.

המגילה מגוללת סיפור שאירע בפרס בתקופת מלכותו של המלך אחשורוש שמלך על פרס ומדי. לפי המתואר במגילה, אחשורוש הוא המלך ששמו נכתב בכתובות ארמיות בשם "חשיארש" והיונים שיבשו את שמו וכינוהו בשם "כסרכסיס". בספר עזרא (פרקים ד-ה-ו) הוא נזכר בין ארבעת מלכי פרס: כורש, דריוש, אחשורוש וארתחשסתא. שם מסופר שבימי אחשורוש: "כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" כדי להפריע לבנין חומות ירושלים: "וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָוֹתָיו עַל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" (עזרא פרק ד, ד-ז).

אחשורוש היה דור רביעי לכורש מייסד הממלכה הפרסית וממלכתו השתרעה מהודו ועד כוש.

הפרסים כבשו את בבל ושלטו בכל אזורי השליטה הבבליים, וביניהם ממלכת יהודה. היהודים הוגלו לבבל בשני שלבים: שלב ראשון הגליית המשפחות המיוחסות בימי המלך יהויכין/יכניה מלך יהודה בשנת 597 לפנה"ס. שלב שני: חורבן הבית הראשון והגליית רוב העם וצדקיהו המלך בראשם לבבל בשנת 586 לפנה"ס. תיאור היציאה של גלות יהויכין וכפי שמכונה בשם "גלות החרש והמסגר" מתוארת בהרחבה בספר מלכים (ספר מלכים ב כד י-יז).

המגילה בנויה משני סיפורים מקבילים: הסיפור החיצוני הוא הסיפור הפרסי העוסק בתיאור המשתאות בחצר המלכות של אחשורוש, במינוי המן, בניסיון ההתנקשות של שני שריו בגתן ותרש, בהדחת המלכה ושתי ובהכתרתה של אסתר כמלכה. הסיפור הפנימי הוא הסיפור היהודי העוסק ביהודים הנמצאים בגולת פרס תחת שלטונו של אחשורוש. בתוך אותה קהילה חי מרדכי היהודי שגלה עם שאר אחיו בגלות יכניה והוא משמש כאפוטרופוס "אומן" לאסתר-הדסה בת דודו היתומה: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (מגילת אסתר ב, ה-ו).. בחיפושיהם אחרי נערות, הגיעו עבדי המלך אחשורוש לביתו של מרדכי ואף אסתר נלקחה אל ארמון המלך עם יתר הנערות. אסתר נבחרה למלכה וכשהמן הטיל את גזירת השמד על היהודים, היא הייתה זו שעמדה מול המלך ונלחמה על חיי עמה. בין שני הסיפורים (החיצוני והפנימי) קיימים קשרים פנימיים ההופכים את כל המגילה לחטיבה סיפורית שלימה.

חג פורים נקבע לזכר התשועה הגדולה שאירעה ליהודי פרס ומדי, ודיניו והלכותיו נלמדו מתוך פסוקי המגילה:

צום – תענית אסתר "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" אסתר ד,טז).

סעודת פורים, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט,כב).

מנהג התחפושות - "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א).