הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
הנחיות דידקטיות
 

דיון

בעת הדיון חייבים לשמור על כללי הדיון שמשמעותם הבאת ראיות ונימוקים התומכים בדעה. הטיעון אמור לשכנע, וטענה סותרת חייבת להיות מבוססת על נימוק ונתונים. השיח הטיעוני כולל בדרך כלל תהליכי דיון ומשא ומתן שבאמצעותם תומכים או מפריכים טענות ומבררים נקודות הסכמה ואי-הסכמה. מטרת השימוש באסטרטגיה זו היא: ללמד את התלמידים כיצד להביע דעה או עמדה באופן מנומק המסתמך על ראיות, לדעת להעריך באופן ביקורתי טיעונים ולפתח תרבות דיון המבוססת על התייחסות לטיעוני האחר. על התלמידים להשתמש בשפת הדיון כמו: להסביר, לנמק, לטעון, לבסס, לאשש, להוכיח, להבחין, להעריך, לבקר, להצדיק, להניח, להפריך.

דליית מידע של חומר שנלמד בעבר

יש חשיבות רבה לדליית מידע של חומר שנלמד בעבר, שכן שליפתו מעוררת ובונה קשרים וחיבורים בין פרטי מידע פאסיביים, ויוצרת ומבנה את תמונת הידע השלימה.

דף עבודה

דף עבודה בנוי ברובו משאלות ידע והבנה (שתי הרמות הנמוכות עפ"י הטקסונומיה של בלום). השאלות בחלקן מתבססות על מה שנלמד בשיעור, ובחלקן הן שאלות חשיבה, שבהן יכול התלמיד לשער את התשובה עפ"י הבנתו. כמו כן נבנו שאלות פתוחות המיועדות לפיתוח הדמיון ולקירוב התלמיד לריאליה המקראית.

הסקת מסקנות

הסקת מסקנה היא מיומנות של גיבוש דעה המבוססת על ראיית הקשרים שבין פרטי המידע. מטרתה ליצור תובנות ולהגיע להכללות. על התלמיד לזהות את הקשרים שבין הפרטים, להשלים פערים בין ידע נתון לידע קודם, ולהשליך ממקרה אחד על המקרה השני. על המורה לסייע לתלמיד לבחון את תוקף המסקנה וביסוסה.

השוואה

ההשוואה היא מיומנות המפתחת את החשיבה. היא תורמת להבנה מעמיקה של התכנים הנלמדים, מארגנת את הידע, מטפחת יכולת קוגניטיבית גבוהה וחשיבה ביקורתית. ההשוואה בנויה על זיהוי הדמיון והשוני שבין שני דברים דבר המאפשר להגיע לידי הכללה, הסקה ובניית אנלוגיה בין הדברים, ניתוח רכיבי המידע וזיהוי הקשרים שביניהם. ההשוואה נעשית באמצעות בניית קריטריונים המנגידים או משווים את שני הדברים. על המורה להשתמש בשפת ההשוואה: להשוות, לעמת, להנגיד, לסווג, למיין, לזהות נקודות דמיון, להבחין ולהקביל.

השערה

השערה היא מיומנות שיש לטפח אותה. היא מצביעה על הבנת התכנים, והיא מאפשרת מתן תשובות רבות לאותה שאלה. היא ניתנת לאישוש או להפרכה.

שאלות של השערה מעוררות את כוח הדמיון ואת היצירתיות של התלמיד. בדרך כלל לימוד הסיפור המקראי עוסק בתיאור העובדות ובפירושיהן (לעתים מזוויות ראיה שונות). לימוד זה דורש שימוש במיומנויות קוגניטיביות של הבנה, אנליזה, סינתיזה, שיפוט והערכה, וכמעט שאין מקום לדמיון וליצירתיות של התלמיד. שאלות העוסקות בהשערות ובניבוי אירועים מעודדות את גמישות המחשבה, מרחיבות את רפרטואר האפשרויות לפתרון בעיות, מאפשרות העלאת חלופות מקוריות ומגוונות לפתרון בעיות וזרימת רעיונות יצירתיים. ההשערה איננה ניחוש, היא נגזרת מידע קודם של התלמיד, והיא מאפשרת מתן תשובות והסברים שונים לשאלה. במהלך הלימוד התלמידים יבחנו את השערתם ויבססו או יפריכו אותה. ההשערה הינה כלי חשיבה המסייע להבנה משמעותית של המידע ולגישור על פערי מידע. על המורה להדגיש בפני התלמידים את מטרת ההשוואה, את התבחינים (הקריטריונים) על פיהם נעשית ההשוואה וביחד להסיק את המסקנות. לתלמידים שאינם מיומנים בבניית תבחינים יש לציינם בתוך טבלה, לאחרים יש לציין מספר תבחינים בלבד ולבקשם להשלים תבחינים נוספים. תלמידים מיומנים יכולים בעצמם לבנות את התבחינים.

המורה תסביר לתלמידים כיצד נבנית טבלת השוואה, יש להעמיד את רכיבי ההשוואה אלה מול אלה כך שיוכלו לזהות את נקודות הדמיון והשוני. רק אז תנחה המורה את התלמידים לחלק החשוב של הסקת המסקנות.

חלוקת יחידה טקסטואלית לפיסקאות/מקטעים ונתינת שם לכל קטע

חז"ל חילקו את היחידות הסיפוריות במקרא לפיסקאות קצרות באמצעות האותיות פ, ס כדי להפריד בין עניינים שונים. המורה תסביר את משמעות הסימנים: פ= פרשיה פתוחה; ס= פרשיה סתומה. החלוקה של חז"ל יכולה לשמש כלי בידי המורה והתלמיד לחלוקת הפרק.

חלוקה לקטעים על פי נושאים היא מיומנות קוגניטיבית שדורשת תרגול רב. פעילות זו מורכבת מכמה שלבים:
א. תיחום הקטע
ב. מציאת הרעיון המרכזי של הקטע.
ג. ניסוח הרעיון בצורת היגד קצר.

המורה תנחה את התלמידים למצוא את הרעיון המרכזי בכל פיסקה, ולנסח את שם הפיסקה או הקטע באמצעות שאלות מנחות:

  • כמה פיסקאות בקטע שלפניכם/בפרק הנלמד? רשמו בכל פיסקה את הפסוקים התוחמים אותה.
  • על מה מדובר בכל פיסקה? מהו הנושא? נסחו את דבריכם בצורה של היגד קצר.

כדי להגיע לרעיון המרכזי על התלמידים לומר כמה משפטים שלדעתם מהווים את עיקר הקטע. לאחר מכן מנפים ביחד את המשפטים ומגיעים למסקנה מהו המשפט שמבטא את עיקר הקטע. בשלב הבא לומדים לנסח את המשפט בצורה של היגד קצר.

פעולת השיום - נתינת שם היא פעולה קוגניטיבית קשה שדורשת מהתלמיד לרכז את כל האינפורמציה הנתונה, לברור מתוכה באמצעות פעולת אנליזה את העיקר ולנפות את הטפל. לאחר מכן ע"י סינתזה עליו לארגן את תמצית הדברים בלשונו ולנסחם בקיצור ובדיוק. פעולה זו דורשת תרגול רב ולכן רצוי שהמורה ירבה בתרגול ניסוחים ונתינת שם כללי לרעיון המרכזי.

מבנה הדיאלוג

המורה חייב לחשוף בפני התלמיד את מבנה הדיאלוג/הדו-שיח. בדרך כלל דו-שיח בנוי על ציר שבשני קטביו נקבעו המוען והנמען (השואל והמשיב). הדו-שיח הוא דינמי ומפעיל את שני הצדדים, כל שאלה או אמירה מעוררת ציפייה לתגובה ולתשובה. לעתים השאלה נשארת ללא מענה ישיר אך התשובה נרמזת בין השורות. אם השואל ממשיך לשאול שאלה נוספת למרות שלא נענה על שאלתו הקודמת, משמע שהוא קיבל תשובה לא מילולית אולי באמצעות שפת הגוף של המשיב או באמצעות שתיקתו המהווה הודאה בדבר. לעיתים השאלה הייתה שאלה רטורית וממילא השואל לא ציפה לתשובה.

מבנה התנאי

מבנה של תנאי רגיל הוא:

תנאי: אם.....       תוצאה: אז...

 

בתנאי כפול קיימת התנייה כפולה (תנאי חיובי ותנאי שלילי כדוגמת התנאי של משה עם שנים וחצי השבטים):

 

תנאי א: אם...             התוצאה (חיובית): אז...

תנאי ב: ואם לא...      התוצאה (שלילית): אז...

   

מטלה בהטרם (טרם הקריאה)

מטלה שניתנת לפני הקריאה ומסייעת במיקוד הקריאה.

משל ונמשל

ההשוואה בין המשל לנמשל באמצעות טבלת נתוני ההשוואה (דמויות, עלילה ומסר) היא כלי דידקטי. תרגול ואימון בכלי מארגנים את המידע וממקדים את עיקרי הדברים. ניסוח הדברים באופן מקביל בין המשל והנמשל בתמציתיות רבה, מסייעים להבנתו.

ניתוח פרשני

הפנייה לפרשנות תיעשה לאחר דיון בקושי שבפסוק (קושי לשוני-דקדוקי-תחבירי; קושי הגיוני של סתירה בין פסוקים או קושי חינוכי-אמוני), בהנחה שהפרשן הוסיף או חידד זוויות חדשות של הסוגיה, האירוע או הדמות.

המיומנות של קריאה והבנת מפרשים היא מיומנות קוגניטיבית קשה. על המורה להקנות לתלמידים כלי מתודי שיסייע להם בכך. הכלי בנוי משלושה שלבים ועל המורה להתנסות ולתרגל אותו פעמים רבות בכתה עד שיהפוך למיומנות.

שלב א

הסבר מונחים ומושגים בסיסיים בלשון הפרשן כמו:

ד"ה - דבור המתחיל שמשמעותו ציטוט מן הכתוב עליו יבוא הפירוש.

ד"א - דבר אחר שמשמעותו פירוש אחר.

וי"א - ויש אומרים בדרך כלל כוונתו לחז"ל במדרש.

פשוטו כמשמעו - משמעות הפסוק היא עפ"י פשט הכתוב כלומר בהתאם לחוקי הלשון והתחביר.

מדרשו - עפ"י הנאמר במדרש חז"ל.

כתרגומו - עפ"י תרגום אונקלוס.

ויש לפתור - פתרון הקושי לדעתו.

שלב ב
חלוקה לקטעים קצרים ופיסוק הפירוש.

שלב ג
"שכתוב" דברי הפרשן באמצעות מילות קישור והסברים קצרים.
כדי להקל על התלמידים את הקריאה וההבנה בטקסט פרשני, על המורה "לשכתב" מעט את הדברים ע"י חלוקה לקטעים קצרים, הוספת סימני פיסוק, הסברי מלים קשות בסוגריים, הדגשת עיקרי הדברים כדי למקד אותם, וקיצור וצמצום היריעה.

סיפורי מלחמה

בסיפורי מלחמה יש להציג בפני התלמידים את מבנה הדגם וללמדם את מושג הסיבתיות הכפולה. המורה תעמוד על הסיבות הגלויות-הארציות (מדיניות, צבאיות, כלכליות וכו') לפרוץ המלחמה, ועל הסיבות הסמויות-המטאפיסיות, האלוקיות (עונש משמים על עזיבת דרכי ה'). בתיאור מהלך המלחמה יש לבדוק מה היו ההכנות למלחמה? מה היו יחסי הכוחות בין שני הצדדים? באילו סוגי נשק השתמשו ומה היה תפקידם בקרב? מה הייתה הטקטיקה הצבאית שננקטה במהלך הקרב? היכן נערך שדה הקרב (שטח הררי, שטח מישורי, אדמת ביצה טובענית וכו') וכיצד המיקום הטופוגרפי השפיע על תוצאות הקרב? (לצורך זה יש להשתמש במפות מקראיות פיסיות). קריאת מפה הינה מיומנות שיש לרכשה ועל המורה לתרגל זאת עם התלמידים. על המורה לסייע בידי התלמידים לחשוף את תוצאות המלחמה והשלכותיהן על מדיניות הפנים והחוץ.

עבודה בקבוצות

עבודה בקבוצות נעשית בשיטת הלמידה השיתופית. אחת השיטות היא שיטת הג'יגסו (Jigsaw) המתאימה לכתה הטרוגנית. שלבי העבודה: הכתה מתפצלת לקבוצות בנות 4-5 תלמידים (מספר הקבוצות כמספר התלמידים בכל קבוצה) והן משמשות כקבוצות האם. כל קבוצה מקבלת נושא אחר ללימוד. לאחר לימוד הנושא, משנים את הרכב הקבוצות. קבוצות ה"מומחים" מורכבות מנציגי כל קבוצות האם. כל "מומחה" מגיע לקבוצת "המומחים" ומלמד את נושא "ההתמחות" שלו בקבוצת המומחים. לאחר שכולם סיימו ללמד ולהסביר, מתנהל דיון משותף במליאה. תקשורת נכונה ודפוסים מפותחים של שיתוף פעולה בקבוצה מסייעים לשיפור ההישגים של התלמידים ולפיתוח תרבות דיון.

עימוד טקסט

פרקים, או קטעים הכתובים בלשון שירה כמו תפילות, הם קשים להבנה בגלל הלשון המליצית, המבנה המיוחד והשימוש בדימויים ומטפורות. לכן, עימוד הכתוב וחלוקת הפסוקים לצלעיות שהן ברוב המקרים תקבולות יסייעו לתלמידים בהבנת הכתוב, והם עשויים למצוא באופן עצמאי את פירושן של המלים הקשות. רצוי לתת לתלמידים 'תרמילון' הכולל ביאורי מילים כדי להקל על הבנת הטקסט.

פירושי מילים חדשות וקשות

קיימות שלוש אפשרויות לפרש מילים חדשות:

א לנסות להבין את המילים מתוך ההקשר. אלא אם כן זו מילה יחידאית שההקשר לא יסייע למציאת הפירוש.
ב לנסות למצוא את השדה הסמנטי שהמילה שייכת לו. למשל: "ואתם הדבקים בה'". דבקים = מלשון דבק שמחבר וקושר שני דברים ביחד.
ג לחפש את הפירוש במילון או אצל אחד הפרשנים.

ציטוט חוזר של ביטויים

חזרות מרובות על פסוקים משמעותיים הופכים למטבעות לשון מוכרים בפי התלמידים ולנכסי צאן ברזל בבחינת גירסא דינקותא שאינה משתכחת. לכן יש לצטט מידי פעם, במסגרת לימוד מחזור סיפורי שאול לדוגמה את הביטוי: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך".