הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים ב
 
 
האישה השונמית
האישה כיבדה והעריצה את הנביא. כדי להיטיב עמו בנתה לו חדר וציידה אותו בריהוט מתאים. היא נהגה בו בריחוק של כבוד; לא נכנסה לחדרו ולא שוחחה עימו ישירות, אלא באמצעות גיחזי. משמת הילד השתנתה התנהגותה המנומסת. היא נהייתה נמרצת, תקיפה והיתעלמה מנורמות התנהגות מקובלות. כך דחתה בחוסר סבלנות את בעלה במילת "שלום", וכך היה כשתפשה ברגלי הנביא, במחווה שאינה מקובלת, עד שגיחזי ביקש להדוף אותה. היא פתחה במתקפת תוכחה ותלונה נגד אלישע, וטענה שמעולם לא ביקשה ממנו בן, וגם התחננה לפניו שלא ישלה אותה: "הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי: לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי" (פסוק כח). כשהנביא שלח את גיחזי במקומו, להבריא את הילד, היא התנגדה והיתעקשה, שרק הוא, אלישע יבוא איתה, ונשבעה באלהים שלא תרפה ממנו עד שיבוא עימה: "וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר: חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ" (פסוק ל). האמהות היא הרגש החזק שמנחה אותה ברגעים אלה, ולא בכדי מכנה אותה כאן המספר: "אֵם הַנַּעַר" (פסוק ל).

לאחר שאלישע החייה את הנער היא חזרה לנימוסיה הטובים ולאיפוק הקודם, ונהגה מנהג של ריחוק מהנביא: "וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא" (פסוק לז). שוב היא נמנעת מלגעת בנביא, נפלה סמוך לרגליו, והישתחוותה לאות כבוד ותודה.

אלישע
אלישע אינו יושב במקום אחד. הוא עובר בארץ, בין מאמיניו, ממקום למקום. בסיפור הנוכחי הוא הגיע לשונם, ששכנה ליד עפולה בעמק יזרעאל.
אנשים שהאמינו בסגולותיו האכילו אותו ואף הלינו אותו בביתם.
אלישע נעזר בנער, משרת, ובאמצעותו הוא פעל. הוא אינו מדבר ישירות עם האישה, אלא פונה אליה בתיווכו של גיחזי. הריחוק הזה נשמר לכבודו של הנביא, וגם להדגיש שלא היה שום מגע לא ראוי בינו לבין האישה.
אלישע הכיר טובה לאישה שדאגה לו; למגורים ולמאכל, וגמל לה בברכת פריון שבזכותה ילדה בן.
אלישע נהג בכבוד, ברגישות וברחמים בשונמית. כשראה אותה מגיעה אליו בהפתעה, הוא הבין שהיא שרוייה במצוקה, ועוד לפני שהגיעה אליו שלח לקראתה את גיחזי לשאול לשלומה, לשלום בעלה ולשלום הילד: "עַתָּה, רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ? הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ? הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד?" (פסוק כו). הרגישות שלו באה לידי ביטוי בשעה שהאישה החזיקה ברגליו, וגיחזי הנדהם רצה להדפה. אלישע ציווה עליו להניח לה, שכן הבין את היותה נסערת. בשעה שהאישה הטיחה בו את תלונתה הוא לא נזף בה, אלא ציווה על גיחזי למהר להציל את הילד. כך גם גילה אמפתיה כלפיה והלך עימה כשהשביעה אותו בשם ה' שלא תרפה ממנו.

אלישע ביצע את הנסים שלו בשקט ובחשאיות, וכשהחייה את בן האישה הוא שב לדבר אליה באמצעות תיווכו של גיחזי: "וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר: קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר: שְׂאִי בְנֵךְ" (פסוק לו).
היכולת הנבואית של אלישע הייתה מוגבלת; לא הכל היה גלוי לפניו, והוא הודה שלא ידע על אסונה של האישה, כי ה' הסתיר זאת מפניו: "וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי" (פסוק כז).
גם היכולת הפלאית שלו הייתה מוגבלת ומותנית בה'; כשביקש להחיות את הילד באמצעות גיחזי והמשענת, הדבר לא צלח בידו. הנס הצליח רק משנכנס בעצמו לחדרו אל הילד המת, התפלל אל ה', שכב וגהר על הילד: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה.  וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד. וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו, וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד" (פסוקים לג-לד).
אלישע נהג לעשות את פלאיו בחדר סגור. כך עם האישה שמילאה מכד השמן הקטן, כלים רבים ששאלה משכנותיה (פסוקים ד-ה), וכך כשהסתגר עם הילד המת בחדרו: "וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם" (פסוק לג).

בעלה של השונמית
בעלה של השונמית מאופיין כאדם מנותק ולא רגיש. בשעה שהילד חש ברע הוא שלח אותו לאמו מבלי לברר את מצבו. האטימות שלו בולטת במיוחד בעת שהאישה הזדרזה ללכת לאיש האלהים וביקשה לשלוח אליה נער ואתון: "שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה" (פסוק כב). לא נדלקה אצלו נורת אזהרה, אולי קרה משהו לילד החולה, והוא תמה על סיבת לכתה שהרי לא מדובר ביום חג, ראש חודש, או שבת "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר: שָׁלוֹם" (פסוק כג).
בעלה של השונמית הוא דמות משנית, שאדישותו ואטימותו מאירים את אמהותה של השונמית שמוכנה לעשות הכל למען בנה.

גיחזי, נערו של אלישע

גיחזי, כדמות משנית, מאיר את הדמויות האחרות. בשעה שהוא הודף את האישה השונמית שתפסה ברגלי הנביא, הוא מדגיש עד כמה התנהגותה חריגה בגלל צערה, ואת אלישע כמי שמבין ללבה הסובל של האישה.
גיחזי משמש משרתו של הנביא והמתווך בינו לסביבה. אי יכולתו של גיחזי להחיות את הילד בעזרת המשענת של אלישע, מראה שהנסים אינם מעשה פשוט, אלא מצריכים את ההתערבות של הנביא והסכמתו של ה', שאליו התפלל.