הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים א-ח

המחבר של ספר מלכים תולה את קריעת המלוכה מצאצאיו של שלמה בחטאיו הדתיים.

בקטע מסופר על הנשים הנוכריות הרבות שהיו לשלמה חוץ מבת פרעה. הנשים הגיעו מעמים שכנים מואב, עמון, אדום, צידון וחת (תורכיה של ימינו). שלמה לקח נשים רבות. שבע מאות נשים שהיו נשואות לו, והן מכונות "שרות". ושלוש מאות פילגשים שמעמדן נמוך משל השרות.

נישואים עם נשים נוכריות היו מקובלים בישראל עד ימי עזרא הסופר בימי הבית השני. כותבי ספר מלכים, תולים את התפוררות מלכות שלמה בנישואיו עם נשים נוכריות, ובאלילים שהביאו הנשים הנוכריות.

בקטע שלפנינו מדובר על חטא כפול של שלמה: א. לקיחת נשים נוכריות, ב. עבודת אלילים. שלמה אינו נוטש את ה', אלא עובד אותו ואלים אחרים בעת ובעונה אחת. הכתוב תולה את חטא האלילות של שלמה בחולשת זקנתו, שאז הצליחו הנשים להטות את לבו אחרי אלהים אחרים: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (פסוק ד). הכתוב גם מדגיש ששלמה אהב את אלוהי הניכר: "בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (פסוק ב). החטאים של שלמה מתוארים בדרך השרשור, כשחטא אחד נובע מקודמו. שלמה נשא נשים נוכריות שהביאו את אמונותיהם באלהיהם, ובגללן נטש שלמה את ה'.

ריבוי הנשים של שלמה מלמד על התנהלות מושחתת. לפי החוק של ספר דברים, פרק יז יד-כ, למלך אסור להרבות בנשים, בסוסים ובכסף. הסיבה נעוצה בעובדה שאת הכסף לרכישת הנשים המלך לוקח מהעם. זהו עושר שמגיע בדרך של דיכוי חברתי.

האיסורים שחלים על המלך:

א.         "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים

ב.         וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים

ג.          וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ

ד.         וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד".

הביטוי "וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" הוא יוצא דופן ברשימת האיסורים. כי סוסים, נשים וכסף קשורים ברכישות חומריות, ואילו הביטוי הזה מכוון לנפשו, לאמונתו של המלך. השאלה מה מקומו ברשימת האיסורים. נשים לב, שהוא מופיע מיד אחרי האיסור להרבות בנשים, שאולי רומז לכך שהנשים, במיוחד אם הן נוכריות, עלולות להטות אותו מאמונתו בה', וזה בדיוק מה שקרה לשלמה. לפי זאת הביטוי: "וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" מסביר מדוע על המלך להימנע מלהרבות לו נשים.

ואז יש לקרוא את האיסורים כך:

א.         "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים

ב.         וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (כדי שְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ)

ג.          וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד".

המחבר משווה את אמונתו של שלמה עם זו של דוד אביו, ומדגיש ששלמה לא היה ירא ה' כמו דוד אביו: "וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו" (פסוק ד) . מהפסוק הזה ניתן להבין ששלמה לא נטש את עבודת ה'. הוא עבד גם את ה' וגם אלהים אחרים.

מן הראוי לתת את הדעת לכך שבתקופת שלמה, כמו שבכל ימי הבית הראשון, עד גלות בבל בשנת 586 לפנה"ס, עבודת האלילים הייתה מקובלת בצד עבודת ה'. העירוב הזה מכונה סינקרטיזם.

הביטוי: "לְבָבוֹ שָׁלֵם". הוא ביטוי ציורי, מטפורי. הלב השלם מלמד שהאדם בכל נפשו ומאודו נאמן, ואמונתו אינה פגומה. כמו חפץ, או פרי שלמים ולא פגומים.