הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים טז-כח

המלכה מאמינה שייעודו של שלמה לעשות משפט וצדקה.

בחלק זה של הפרק באה לידי ביטוי חכמתו של שלמה בעשיית משפט. סיפור זה קשור רעיונית לקטע הקודם בו ביקש שלמה מה' שיתן לו יכולת להבין ולשמוע משפט (פסוקים ד- טו). בסיפור שלפנינו באה לידי ביטוי חכמתו של שלמה.

משפטו של שלמה מושתתת על הבנת נפש האדם ועל יכולת הקשבה עמוקה.


תיאור המקרה:

שתי נשים זונות, מהמעמד הנמוך ביותר מגיעות אל המלך. אחת מהן הציגה את המקרה:

שתיהן גרו בבית אחד ושתיהן ילדו בנים בהפרש של שלושה ימים בין שתי הלידות. הדוברת טענה שבנה של האישה השנייה מת בלילה, ואז החליפה בין הילדים; את המת היא הניחה בחיקה של הדוברת ואת החי שמה אצלה. כשהתעוררה האישה להיניק את בנה נוכחה לדעת שהילד, המת, המוטל אצלה איננו בנה. כנגד הטענה של הדוברת טענה האישה השנייה שהבן החי הוא שלה.

הקושי שבמשפט שלא היו עדים שיתמכו באחת הגרסאות, שהרי הן היו לבדן בבית: "וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת" (פסוק יח). הבעייה המשפטית שעמדה לפני שלמה הייתה, איך ניתן לדעת מי האם האמיתית, שהרי כל אחת טוענת שהילד שלה, ואין עדים: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" (פסוק כג). פסק הדין של המלך, היה לכאורה אכזרי ביותר. הוא ציווה לגזור את הילד לשניים, ולחלק את החצאים בין שתי הנשים: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.  כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת" (פסוק כד-כה). 

שתי הנשים הגיבו לפסק הדין.

האם האמיתית העדיפה שהאישה השנייה תיקח את הילד, ובלבד שיישאר בחיים: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי, אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ" (פסוק כו 1). המספר הכל יודע גם את המתרחש בלבם של אנשים מסביר שרחמיה האמהיים ניעורו: "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ".

ואילו האישה השנייה עמדה על כך שיגזרו את הילד: "וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ" (פסוק כו2). 

חכמת המשפט של שלמה:

מתוך התבוננות פסיכולוגית בנפש האדם, הבין המלך שרק אם אמיתית תהייה מוכנה לוותר על בנה ובלבד שיוותר בחיים, ולכן ציווה לתת לה את הילד: "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ" (פסוק כז).

במשפט הזה התפרסם שלמה כמלך בעל חכמה יוצאת דופן, שהביאה את העם לירוא מפניו ולכבדו: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (פסוק כח).


משפט שלמה שמסמל עד ימינו משפט חכם מראה עד כמה שמיעה והתבוננות עמוקה חשובים לשופטים כשהם באים לחרוץ דין.