הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים ד-טו

האירוע המתואר מתרחש בגבעון. שם עמדה לפי עדות הכתוב הבמה הגדולה ביותר, ושלמה זבח עליה אלף עולות. שפע העולות מלמד על הכבוד הרב שמעניק שלמה לה' וגם ועל עושרו: "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה. אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא" (פסוק ד). בלילה בחלום נתגלה אליו ה' וביקש ממנו להביע משאלה:

 

הדיאלוג בין ה' לשלמה (פסוקים ה-יד):

ה' מאפשר לשלמה להביע משאלה: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (פסוק ה). 

 

תשובת שלמה:

א. מודה לה' (פסוק ו).

שלמה מודה לה' על החסד שעשה לאביו שנתן לו בן שיושב על כסאו: "אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה". בתוך כך הוא מתאר את אביו כצדיק: "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ…".

ב. מודה במגבלותיו כמנהיג (פסוקים ז-ח).

שלמה קורא לעצמו: "נַעַר קָטֹן". הכינוי הזה מעיד על חוסר בשלות, ויש כמוהו אחרים במקרא, כמו טענת ירמיהו בשעה שנקרא לנבואה (ירמיהו א, ו). שלמה מתכוון לכך שהוא חסר ניסיון גם בהיבט הצבאי: "לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא" (לצאת ולבוא הוא ביטוי המורה על יציאה למלחה). וכנגד אי המוכנות שלו הוא מציין שהופקד על עם גדול ורב שלא ניתן למנות אותו: "עַם רָב, אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".

ג. הבקשה (פסוק ט).

שלמה שם דגש על ההיבט החברתי-משפטי. כדי לנהל עם כזה גדול הוא זקוק ליכולת שיפוטית שתאפשר לו להגיע להחלטות נכונות, ולהבחין בין הראוי והלא ראוי בין טוב לבין רע: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע".

 

תגובת ה' (פסוקים י-יד):

המספר מסכם שבקשתו של שלמה מצאה חן בעיני ה': "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי  כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (פסוק י). 

ה' מתפעל מגישתו המיוחדת של שלמה. מדרכם של אנשים לבקש אריכות ימים, עושר והכנעת אויביהם, ואילו שלמה לא ביקש את כל אלה. הוא ביקש הבנה ודעת כדי להצליח בשיפוט שלו ולנהל נכון את הממלכה. ה' נעתר לשלמה והחליט לתת לו חכמה שכמוה לא הייתה לאיש ולא תהייה לאיש אחריו: "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" (פסוק יב), ועוד מעניק לו ה' עושר וכבוד: "וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד. אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ (פסוק יג). 

בסיום דבריו מבטיח ה' לשלמה אריכות ימים, אבל הבטחה זו מותנית בשמירה על דרך ה', כפי שנהג דוד אביו: "וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ" (פסוק יד). תפיסת העולם של התנ"ך גורסת שאריכות ימים היא נחלתו של צדיק.

ייחודו של שלמה, בהתאם להבטחת ה', שמעולם ועד עולם לא היה ולא יהייה מלך חכם, עשיר ומכובד כמוהו. ייחוד זה מודגש בחזרות: "כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ…..אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ (פסוקים יב-יג).

 

תגובת שלמה (פסוק ט)

כששלמה הקיץ משנתו הוא הבין שחזה בהתגלות אלהית ובהבטחה נבואית. הוא עלה לירושלים שם היה ארון הברית בתוך אהל ה', העלה עולות ושלמים, כאות תודה לה', וגם ערך משתה לכל שריו (שרים מכונים עבדי מלך): "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו: (פסוק טו).

 

בסיפור ההתגלות בגבעון מודגשות תכונות המלך הטוב: "בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב" (פסוק ו). התכונות של יושר וצדק במשפטו של מלך כתובים גם במבוא ובסיום של אוסף חוקי המלך הבבלי חמורבי מן המאה ה-18 לפני הספירה.

 

טענתו של שלמה על חוסר ניסיונו ועל בקשתו של ה' שיתן לו יכולת להקשיב ולהבין, מלמדת על צניעותו ותבונתו. הנהגת עם הוא תהליך קשה במיוחד, והוא תובע יכולת של הבנה והקשבה לרחשי הלב של הציבור. רק מנהיג בעל רגישות גדולה יכול לזכות באהדת האנשים. אדם שמודע למגבלותיו, רק הוא יכול לשפר את דרכיו.