הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים כט-מ

המרד של ירבעם בבית דוד קיבל חיזוק בנבואת אחיה השילוני ובמעשה הסמלי שעשה. מעשה זה נועד להמחיש את הנבואה. אחיה היה בן העיר שילה שבשבט אפרים. בעבר היא הייתה מרכז פולחני עד שחרבה על ידי הפלישתים (שמואל א, פרק א פסוק ג).

הפגישה בין ירבעם לאחיה השילוני נערכה בשדה, באופן חשאי, רחוק מעיני האנשים ובעיקר ממרגליו של המלך: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה" (פסוק כט). גם שמואל שבא לבית לחם למשוח את דוד למלך עשה זאת בחשאי. הוא חשש שאם שאול ישמע הוא יהרוג אותו. לכן הוא הופיע כאילו לזבוח לה', ומשח את דוד בסתר (שמואל א, טז).

מן הדברים המתוארים קשה לדעת מי משני הגברים לבש את הבגד החדש. העובדה שהבגד היה חדש תורם למעשה הסמלי. הנביא אחז בבגד וקרע אותו לשנים עשר קרעים כמספר שבטי ישראל: "וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים" (פסוק ל).  הוא הגיש לירבעם עשרה קרעים שמסמלים את עשרת השבטים שיעברו לשלטונו של ירבעם: "וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים  כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" (פסוק לא). רק שבט אחד הוא השאיר לדוד: "וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד. וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (פסוק לב).

מעשה סמלי דומה עשה שמואל כשקרע את המעיל כסמל לקריעת המלוכה משאול (שמואל א פרק טו כז-כח. 

הנביא הסביר את סיבת העונש בחטאים הדתיים של שלמה: "יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן, וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו" (פסוק לג).  הנביא מסביר שלא יקח את כל הממלכה מידי שלמה, אלא ישאיר שבט אחד לצאצאיו של דוד בגלל הבטחתו לו: "וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ,  כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וְחֻקֹּתָי" (פסוק לד). 

העונש שמגיע לשלמה ידחה ויתממש רק בימי בנו: "וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם" (פסוקים לה-לו). במילים: "נִיר לְדָוִיד", מתכוון אחיה לכך שהשבט האחד, יהייה כמו נר, מזכרת לדוד שעבד את ה' בכל לבו.

אחיה מבטיח לירבעם את מלכות ישראל, אבל מתרה בו שילך בדרך ה': "וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ. וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (פסוק לז-לח).  בסיום דבריו של אחיה יש נימה אופטימית לבית דוד. ה' אמנם יענה את זרע דוד, אבל לא לאורך ימים: "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" (פסוק לט).