הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים א-יב

צוואתו של דוד מכילה מספר עניינים:

א. ברכה וחיזוק: "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (פסוק ב). כאילו שלמה צריך לעבור תהליך של התבגרות.

ב. עידוד ללכת בדרכיו של ה' כדי להצליח (ישכיל): "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם" (פסוק ג). שמירת חוקי ה' חשובים כדי שה' יקיים את הבטחתו לדוד לשמור על שושלתו שלא תיכרת: "לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם,  לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" (פסוק ד).

 שמירת חוקי התורה תביא לשלמה ולצאצאיו ברכה שמשמעותה, המשך השושלת.

במזרח הקדום שושלות של מלכים היו עולות ויורדות ומלכים התפללו תמיד להמשכיות השושלת שלהם.

ג. הפקדת שלמה לנקום באויבי דוד ולגמול טובה לאוהביו (פסוק ה-ט):

דוד מצווה את שלמה להעניש את יואב בן צרוייה על שסיבך אותו בשפיכות דמים מיותרת. בפעם הראשונה כשרצח את אבנר בן נר, שר הצבא של שאול, בעת שדוד התחייב לחתום עימו ברית: וכך גם בעת שרצח את עמשא בן יתר שהיה מפקד בצבא המורדים של אבשלום מבלי שהייתה הצדקה לכך: "וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם" (פסוק ה). עוד בעניינם של אבנר ועמשא ראו בהמשך. יואב הכתים את השלום בדם, וגם את עצמו הכתים בדם נקי; את חגור הקרב שלו ואת נעליו: "וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם. וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו" (פסוק ה).  דוד (כמו כל האנשים בתקופת התנ"ך) האמין שהדם השפוך של אבנר ועמשא זועק לנקמה, ולא יירגע עד שהאשם בשפיכתו ישלם על כך בחייו. מותו של יואב יסיר את אשמת הרצח מדוד וביתו ויטיל אותה על זרעו של יואב. דוד האמין בחכמתו של שלמה למצוא את שעת הכושר כדי שיואב לא יגיע בזקנה טובה אל מותו: "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" (פסוק ו). 

בעונשו של יואב מתקיימת מידה כנגד מידה: יואב הכתים בדם את השלום, וכעת מצווה שלמה שלא להביאו בשלום אל מותו.

וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם

וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל (פסוקים ה-ו)

 

דוד ביקש את שלמה לגמול טובה למשפחת ברזילי הגלעדי שתמך בו באוכל ומגורים בעת שברח מפני אבשלום: "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ,  כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ" (פסוק ז). 

האחרון ברשימה היה שמעי בן גרא שקלל את דוד בבורחו מפני אבשלום: "וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם" (פסוק ח). דוד מסביר לשלמה שהוא עצמו לא יכול היה לנקום בשמעי מפני שנשבע לו שלא יפגע בו כי שמעי ביקש את סליחתו: "וְהוּא (הכוונה לשמעי) יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן (כשאבשלום הוכנע ומת), וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר: אִם (שלא) אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב" (פסוק ח).  דוד הדגיש ששמעי ראוי להיענש, והוא בוטח בשלמה שיימצא את שעת הכושר ששמעי גם הוא לא ימות בזקנה שלווה: "וְעַתָּה, אַל תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (פסוק ט).

דוד עצמו כבר לא היה יכול להרחיק את האנשים האלה. גם בגלל זקנתו, גם בגלל שחלקם סייעו לו בזמן מרד אבשלום, וגם בגלל שנשבע להם, כמו לשמעי בן גרא שלא יפגע בהם.

חיסול האנשים אינו נובע רק מנקמה אישית. דוד יודע שאנשים אלה עלולים גם להזיק למלכותו של בנו, שלמה.

בחלק האחרון מדווח המספר על מותו של דוד ומסכם את שנות מלכותו: "וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל  אַרְבָּעִים שָׁנָה;  בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים" (פסוקים י-יא).

מתחילה תקופה חדשה כששלמה יושב על כיסא אביו ומלכותו יציבה וחזקה: "וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד" (פסוק יב).