הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים כח-לה

כשהשמועה אודות חיסול מתנגדיו של שלמה הגיעה לאזניו של יואב הוא הבין ששעתו קרובה, ולכן חיפש מקלט באחיזה בקרנות המזבח: "וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה. וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (פסוק כח). הכתוב מדגיש שליואב הייתה סיבה לפחוד כי בעוד שבמרד אבשלום הוא תמך בדוד, הרי שהפעם הוא תמך באדוניה.

שלמה שלח את בניהו בן יהוידע להרוג את יואב: "וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע בּוֹ" (פסוק כט), אדוניה לא העריך נכונה עד כמה שלמה היה נחוש להמיתו, כשהוא סירב לצאת מאהל ה' הוא סירב והאמין ששלמה לא יעז לחסל אותו במקום הקדוש, אבל שלמה הפתיע וציווה על בניהו בן יהוידע להרוג אותו שם: "וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: צֵא. וַיֹּאמֶר: לֹא, כִּי פֹה אָמוּת. וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ" (פסוקים ל-לא).

שלמה מסביר שיואב שפך דם רב ונקי. הדם השפוך זועק לנקם, וכל עוד הרוצח לא ישלם על מעשהו הדם הזה רובץ על ביתו של דוד: "וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם  אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי" (פסוק לא).  החוק המקראי מדגיש אף הוא שהמזבח אינו יכול לתת הגנה למי שרצח בזדון: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא, יד). שלמה מזכיר את החפים מפשע אותם הרג יואב. האחד היה שר הצבא אבנר בן נר והשני עמשא בן יתר שר צבא יהודה: "וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד, לֹא יָדָע:  אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה" (פסוק לב).

שלמה האמין שהריגתו של יואב תכפר על הדם השפוך שאשמתו רובצת על בית דוד. הסבר זה מבוסס על האמונה, שדם נקי שנשפך זועק לנקמה. דמם של השניים שנרצחו מכתים את בית דוד, והריגתו של יואב תכפר על אשמתם. הדם השפוך יהייה על אחריות יואב וזרעו ומשפחת דוד תהייה נקייה: "וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם. וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְהוָה" (פסוק לג). הביטוי: "דמו בראשו", מבטא את האחריות של בני האדם על מעשיהם. במקרה הזה האחריות והאשמה יישארו לנצח בחזקת זרעו של יואב.

בדומה לדברי שלמה גם מרגלי יהושע שהבטיחו להציל את רחב ובני ביתה היתנו את העזרה בכך שמפחתה של רחב לא תצא מפתח הבית, ו מי שיעז לצאת דמו בראשו: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם, וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ" (יהושע, ב יט). 

בניהו בן יהוידע ביצע את הפקודה, אבל איפשרו למשפחתו לקבור אותו בביתו במדבר: "וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ. וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר" (פסוק לד).  ידוע מן המקרא על אנשים שלא זכו לקבורת אנשים מכובדת לדוגמה הנבואה של ירמיהו על יהויקים: "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה.  קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו כב יח-יט), או הכלבים שאכלו את גופותיהם של אחאב ואיזבל: "הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל. הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם" (מלכים א, פרק כא כג-כד).

הקטע מסתיים כששלמה מינה שני בעלי תפקידים חדשים; את בניהו בן יהוידע על הצבא, ואת צדוק לכהן גדול תחת אביתר: "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא; וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר" (פסוק לה).

מנהיגים, גם בימינו, מעדיפים להחליף בעלי תפקידים שדורשים נאמנות ישירה, ולהדיח את בעלי התפקידים הקודמים. כך שרים במדינת ישראל מחליפים מנכ"לים ויועצים, אבל אינם יכולים להחליף את הרמטכ"ל, או את השופטים. כי יש מערכת חוקים הבולמת שרירותיות של בעלי שררה.

 

נספח על אבנר בן נר
שמואל ב פרק ג

אחרי מות שאול התנהל משא ומתן בין אבנר שר צבא ישראל לבין דוד, שמלך באותה שעה, רק על יהודה, על סיפוח כל שבטי ישראל, שהיו תחת שלטונו של איש בשת, בנו של שאול לממלכתו של דוד. בשיח שביניהם הבטיח אבנר להעביר את השלטון לדוד. אחרי חתימת הברית בין דוד לבינו, חיסל יואב את אבנר מתוך שחשש שיאבד את תפקידו כשר הצבא של דוד לטובת אבנר.

לעיון ראו : http://www.mechon-mamre.org/i/t/t08b03.htm

 

נספח על עמשא בן יתר

דוד מינה את עמשא בן יתר שהיה קורב משפחה של יואב, תחתיו לשר צבא (שמואל ב פרק יז, כה). על רצח עמשא בן יתר בידי יואב ראו שמואל ב פרק כ בכתובת הבאה:

http://www.mechon-mamre.org/i/t/t08b20.htm