הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מלכים א
 
 

פסוקים יט-כה

בת שבע היתקבלה בסבר פנים יפות אצל שלמה. תגובה זו מרמזת על התפתחות חיובית בשליחותה. המלך קם לקראתה, משתחווה לה ומציב לה כיסא לימינו, כלומר במקום מכובד: |"וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ. וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ. וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ" (פסוק יט). האופטימיות הזו ממשיכה כשבת שבע מבקשת שלא יסרב לבקשתה הקטנה, והמלך מבטיח לה גם את זאת.

בת שבע:         שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ     אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי
שלמה:          
 שַׁאֲלִי אִמִּי                                               כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ


 ואז בת שבע מבקשת: "יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ, לְאִשָּׁה" (פסוק כא). 

לפני שנבחן את תגובת המלך נשווה בין דברי בת שבע לדברים שאדוניהו שם בפיה:

דברי אדוניהו לבת שבעדברי בת שבע לשלמה
שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ
אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי.

 

יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ, לְאִשָּׁה.

שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ
אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי.
אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ.
וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה




 


 

בת שבע משנה מעט מדברי אדוניהו והיא מבקשת לצמצם את הבקשה ל"קְטַנָּה". כמו כן היא מדגישה את הקרבה המשפחתית בכך שאדוניהו הוא אחיו של שלמה: "לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ" ולכן מן הראוי שייעתר לו.

כשהמלך שמע את הבקשה חלה תפנית חדה בהתייחסותו, והוא הגיב בכעס גדול: "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ? וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה, כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי. וְלוֹ, וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וּלְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה" (פסוק כב). שלמה מתייחס לבקשת אמו כבגידה, כאילו היא משתדלת לתת את המלוכה לאדוניהו ולאנשי סיעתו לאביתר וליואב בן צרויה, ובצמוד הוא נשבע להמית את אדוניהו כמורד במלך באופן מידי: "וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוָה לֵאמֹר:  כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה, חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ" (פסוקים כג-כד). ובאמת שלמה שלח את בניהו שר הצבא להמית את אדוניהו: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת" (פסוק כה). 

אדוניהו היה יורש העצר החוקי בגלל היותו הבן הבכור. עובדה זו הייתה ידועה גם לאדוניהו וגם לשלמה:

אדוניהו: "אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ" (פסוק טו).

שלמה: "וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה, כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי" (פסוק כב).

זכאותו של אדוניהו למלוך בהחלטת ה':

אדוניהו: "וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ" (פסוק טו).

שלמה: "חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי" (פסוק כד).

אדוניהו נדחה מהשלטון, ושלמה הפך למלך אם בגלל שהיה זה רצון ה', או בגין הקנונייה שרקמו נתן ובת שבע.

שלמה ראה בסיטואציה שנוצרה שעת כושר להיפטר מאדוניהו כמתנגד פוטנציאלי לשלטונו.

הכינויים

נשים לב לכינויי הדמויות. לכינויים יש ערך רב באיפיון הדמויות ובהבהרת הסיטואציה.

"וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ.  וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ. וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ. וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ.  וַתֹּאמֶר: שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי; וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: שַׁאֲלִי אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ.  וַתֹּאמֶר: יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ, לְאִשָּׁה.  וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה, כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי. וְלוֹ, וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וּלְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה. 

וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוָה לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.  וְעַתָּה, חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּכה וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת". 

כינוייו של שלמה: בכל מופעיו של שלמה בקטע הוא מכונה "הַמֶּלֶךְ", או: "הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה", לעולם לא בשמו הפרטי שלמה, או בשייכותו המשפחתית בן, או אח, וזאת כדי להדגיש את התוקף החוקי, ממלכתי של מעשיו.

כינוייה של בת שבע: כשבת שבע מופיעה בפני המלך מכנה אותה המספר בלשון סתמית: "וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע". בת שבע מייצגת רק את עצמה. כשהמלך חולק לה כבוד, ושם לימינו כיסא לכבודה, היא מכונה בתואר הרשמי, שמעיד על מעמדה המכובד: "וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ". בשעה שמתחילה השיחה ביניהם הוא פונה אליה בחמימות ובכינוי השייכות "אִמִּי". וגם בשעה שהוא כועס על פנייתה, הוא מפנה את הכעס אליה אל אמו: "וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ", איך ייתכן שאמו מבקשת להכשיל אותו בהצעה שכזו.

כינוייו של אדוניהו: אדוניהו מכונה תמיד בשמו, ללא תארים וכינויים זולת בדבריה של בת שבע שמכנה אותו: "אֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ". בת שבע מוסיפה לו את כינוי הקרבה כדי לרכך את שלמה שיסכים לתת לו את אבישג, שהרי הם אחים. שלמה מכנה אותו בתדירות: "אֲדֹנִיָּהוּ". רק בשעה שהוא עוקץ את בת שבע שדואגת לאדוניהו הוא מזכיר את היותו אחיו.

סיכום היחידה

בת שבע פירשה את בקשתו של אדוניהו לשאת את אבישג כניסיון לקבל פרס ניחומין צנוע, אחרי הדחתו מירושת הכיסא. בת שבע לא הייתה אישה תמימה, ותככים לא היו רחוקים ממנה. גם לא יעלה על הדעת שאדוניהו יחתור תחת שלמה בדרך כה גלוייה ולא מתוחכמת. מה גם שאבישג לא הייתה אשת מלך, ולא פילגש מלך, היא הייתה בעלת מעמד מיוחד ולא ממש מוגדר.

שלמה ראה באירוע אמצעי להיפטר מאדוניהו, כמי שעלול לגרום לו צרות בעתיד, ולכן ציווה להמיתו.