הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
מגילת רות
 
 
המסר של הסיפור:
  1. החסד, ערך חשוב בחיי החברה.
  2. ה' משלם שכר טוב לעושי חסד.
  3. כתב מחאה נגד איסור נישואין עם נשים נוכריות.
  4. מעשיו של האדם הם שקובעים את השתייכותו לעם ישראל, ולא מוצאו הלאומי והדתי.

יד ההשגחה בסיפור
יד ההשגחה היא שמנווטת את האירועים בספר רות.  פעמים שעובדה זו נאמרת במפורש ופעמים שהיא נרמזת.

אירועים שמתארים התערבות ישירה של ה':
ציטוטפעולות בהיגד ישיר
כִּי פָקַד יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם (פרק א, ו).ה' הפסיק את הבצורת ביהודה.
"וַיִּתֵּן יְהֹוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" (פרק ד, יג)ה' הביא לרות הריון.

   
 
 


אירועים שרומזים להתערבות ה':

פעולות נרמזותציטוט
נעמי מייחסת את צרותיה ליד ה':כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה (פרק א, יג).

 "…הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.  אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי" (פרק א, כ-כא). 

הדמויות מברכות בשם ה':נעמי מברכת את כלותיה: "יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד… יִתֵּן יְהוָה לָכֶן וּמְצֶאןָ מְנוּחָה.. " (פרק א,ח-ט).

בעז והקוצרים מברכים זה את זה: "וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: "יְהוָה עִמָּכֶם"; וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה" (פרק ב,ד).

בעז מברך את רות בפגישתם הראשונה: "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (פרק ב, יב).

נעמי מודה לה' על המפגש המוצלח של רות ובעז: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים" (פרק ב,כ).

בעז מברך את רות בעת המפגש בגורן: "בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי"  (פרק ג,י).

העדים מברכים את בעז: "יִתֵּן יְהֹוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (פרק ד, יא).

נשות בית לחם מברכות את ה' על שזכר את נעמי: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם"  (פרק ד, יד).

הדמויות נשבעות בשם ה':"כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף" (פרק א, יז).

"חַי יְהוָה
 שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (פרק ג, יג)
.צירוף מקרים כביטוי ליד ההשגחה:הגעתה המקרית של רות לשדהו של בעז: "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז"  (פרק ב, ג). 

הגעתו של בעז בעת שרות שהתה בשדה: " וְהִנֵּה בעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם"  (פרק ב, ד).  
הגעתו של הגואל אל שער העיר: "וְהִנֵּה הַגּוֹאֵל עוֹבֵר"  (פרק ד,א).




 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

התקופה בה מתרחש הסיפור: "בימי שפט השופטים".

תקופת השופטים היא התקופה שממשיכה את ימי כיבוש הארץ בידי יהושע. תקופת השופטים נמשכה כמאתיים שנה לערך (1000 – 1200 לפנה"ס), עד ליסוד המלוכה בימי שאול, המלך הראשון.

מואב – העם והארץ
גיאוגרפיה- מואב שכנה בצד המזרחי של ים המלח. אורכה תלוי במצבה הצבאי מדיני בתקופות השונות. לעתים גבולה ארוך יותר ולעתים קצר יותר. האיזור הפורה שלה מצוי ברמה שמצפון לנחל הארנון שנשפך לים המלח.

מוצאו של העם המואבי-
 אינו ידוע. לפי המקרא הם צאצאי לוט, שנולדו לו מבנותיו אחרי הפיכת סדום ועמורה (בראשית יט). לפי המסופר בספר דברים נצטוו בני ישראל שלא להילחם בהם, בגלל קרבת המשפחה שלהם לעם ישראל (דברים פרק ב, ט), שהרי לוט היה אחיינו של אברהם. משערים שזמן התנחלותם של המואבים בארצם אירעתה במאה ה-13 לפני הספירה לערך, במקביל להתיישבותם של שבטי ישראל בכנען. 

הדת-
 האל הראשי – כמוש. 

יחסי מואב ישראל-
 בימי דוד הייתה מואב משועבדת לישראל, בבחינת ואסלים שלה.
בסוף ימיו של אחאב, על פי הנלמד מ'מצבת מישע', פרק מישע, המלך המואבי, את עול השיעבוד הישראלי.

נישואין עם מואבי ומואביה
התורה אוסרת לבוא בקישרי נישואין עם העם המואבי, והיא מביעה עמדה מאד קשוחה בהקשר הזה:
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד עוֹלָם" (דברים כג, ד), והיא נותנת שני הסברים לכך. האחד, שמואב לא קדמו את בני ישראל בלחם ומים, והשני ששכרו את הקוסם בלעם לקללם: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ." (דברים כג, ה).
העובדה שדוד המלך הוא צאצא של רות מנישואיה לבעז מלמדים על מחאת המגילה נגד מי שקבע את החוק האוסר על נישואין עם המואבים.
ה כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. ו וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל ז וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. ח וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. י וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל".
חוק היבום דן באלמנה שנותרה בלא ילדים. במצב הזה חייב אחי הבעל ל'יבם' אותה. כלומר, לשאת אותה לאישה כדי שהילדים שיוולדו יקראו על שם הבעל/האח המת, וכך לא ימחה זכרו. אישה זו לא יכולה להינשא לגבר אחר. אם אחי הבעל המת מסרב ל'יבם' אותה, ומבקש להשתחרר מהקשר הזה, מתבצע טקס 'חליצה' בנוכחות בית הדין, או זקני המקום. האישה תחלוץ את נעלו של הסרבן ותירק בפניוואז היא תהייה מותרת להינשא לכל גבר אחר.
במגילת רות נכרך חוק היבום בחוק גאולת השדה, ראו בהמשך.
 
שימו לב:
האח שצריך ליבם את האלמנה נקרא – יבם; האלמנה שנותרה בלא בנים – יבמה; הפעולה – ייבום, ליבם.
 
סיכום חוק היבום
א. אח חייב לשאת לאישה את אלמנת אחיו, אם לא היו למת בנים.
ב. מטרת החוק: שלא ימחה שם המת.
 
א. אם האח יסרב ליבם את אשת אחיו המת (ליבם את יבימתו), תתבצע חליצה.
ב. החליצה תיערך בשער העיר, מקום המשפט, לעיני הזקנים המשמשים כשופטים.
ג. האישה תצהיר בפני הזקנים שהאח ממאן לייבם אותה.
ד. הזקנים יזמינו את האח להצהיר שאינו חפץ לקחת את האישה.
ה. האישה חולצת את נעלו מעל רגלו ויורקת בפניו ואומרת את המשפט: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו".

לעיון נוסף בנושא הייבום באתר מקרא-גשר
 
חוק הגאולה נועד להשאיר את הרכוש בידי המשפחה. חוק התורה אוסר על מכירת אדמות המשפחה והשבט לזרים. אם אדם התרושש ונאלץ למכור את אדמתו, מצווים קרוביו לקנות בחזרה את האדמה: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, כה-כח).
תיאור של גאולת שדה מופיע בירמיהו לב ו-ח.
לפני קום המדינה ב-1948 כשהקרן הקיימת לישראל קנתה אדמות בארץ ישראל, כונתה הפעולה: "גאולת אדמות".
 
הייבום המתואר במגילת רות חורג מהדגם של החוק המקראי מפני שהוא משלב בתוכו גם את גאולת השדה. הגואל, הקרוב, נדרש בקנותו את השדה של נעמי לשאת גם את רות ולייבם אותה. הגואל היה מוכן לגאול את הנחלה של נעמי, אבל סירב לקחת את רות לאישה.
 
אווירה במגילה
למרות שהפרק הראשון, רווי אסונות, האווירה בהמשך המגילה שלווה. הדמויות חיוביות, ואין מתח ביניהן. גם הסביבה החקלאית תורמת לאווירת השלווה.

השוואה בין רות לתמר כלתו של יהודה (בראשית פרק ל"ח).
המלצה: על ההשוואה הזו רצוי לוותר בהוראה בכיתה ו.
  • מזרען של שתי הנשים האלה נולד דוד המלך.
  • תמר ורות היו נכריות.
  • בעליהן של שתי הנשים מתים צעירים בלא להביא ילדים לעולם.
  • בשני הסיפורים המייבם של האישה אינו הגבר שהיה צריך לייבם אותה.
  • בשתי הנשים התקיים דין הייבום.
  • שתי הנשים נקטו בתחבולות כדי להקים לעצמן משפחה.
 
השוני בין הסיפורים
  • רות ממושמעת, עושה את רצון חמותה, ואילו תמר יוזמת את ההיריון.
  • רות הרה לבעז רק אחרי נישואיהם. תמר הרה לאבי בעלה כשהתחפשה לזונה.
שתי הנשים מוצגות באור חיובי, אבל בעוד שתמר נקטה בדרך לא מוסרית כדי להשיג את מטרתה, להביא ילדים לעולם, רות הרתה רק משהייתה נשואה.
 
 
קריאה נוספת
מתוך אתר דעת מאמרו של יהודה קיל: על מגילת רות.
מתוך אתר דעת מאמרו של גבריאל חיים כהן: קריאת שם במגילת רות.
  1. י' זקוביץ, רות (מקרא לישראל), תל-אביב 1990.
  2. י' זקוביץ (עורך), רות (עולם התנ"ך), תל אביב 1997.
  3. פ' מלצר, רות (דעת מקרא), ירושלים תשל"ד