הקרן לקידום מקצועי הסתדרות המורים הקרן לקידום מקצועי שיעורים בתנך
 
אודות   מונחון   מדריך למשתמש
 
 
 
ממלכתי
 
 
 
ממלכתי-דתי
 
 
 
 
יונה
 
 
ספר יונה משובץ לפי המסורה כספר החמישי בין ספרי תרי-עשר הנביאים. הוא שונה מיתר ספרי הנביאים בכך שהוא מביא את סיפורו האישי של יונה והמעשים שאירעו לו.
הספר אינו ספר היסטורי. הדמויות אינן דמויות היסטוריות והאירועים המסופרים בו, אף הם אינם היסטוריים. מטרת הספר בלקחים שלו.
לדבריו של אוריאל סימון מדובר בסיפור נבואי-תיאולוגי (שעוסק במהותו של האל), ועיקרו בלקחים שלו. עוד מוסיף סימון ששליחותו של יונה מתמקדת בחטאים שבין אדם לחברו, ולא בחטאים בינלאומיים, שהרי אינו מנבא על אשור כמעצמה, אלא רק על העיר עצמה.

מגמת הספר
1. להדגיש את חשיבותה של החזרה בתשובה. ספר יונה נקרא בבית הכנסת כהפטרה בתפילת מנחה של יום הכיפורים. יש בכוחה של חזרה בתשובה להעביר את רוע הגזירה.
2. להסביר שנבואת פורענות מתבטלת כשהחוטאים חוזרים בתשובה.
3. להראות שכוחה של הסליחה גדול מאמינותו של הנביא. את הנאמר בספר דברים יח כא-כב על קיום הנבואה כהוכחה לאמיתותה מסביר זקוביץ שכל זה תופס כשמדובר בנבואת נחמה כמו שטען ירמיה הנביא (כח, ט). אולם נבואת פורענות תלוייה בחזרת החוטאים בתשובה.
4. ללמד שהחמלה ומידת הרחמים חשובות יותר מיוקרתו של הנביא.
5. להבהיר שגם נבואת פורענות לגויים היא על תנאי. היא תתבטל בשובם של הגויים בתשובה.
6. להציג את המאבק בין מידת הדין בבחינת "ייקוב הדין את ההר", למידת הרחמים, וניצחונה של מידת הרחמים.

כותב הספר זיהה את יונה הנביא עם יונה בן אמיתי, שניבא בימי ירבעם בן יואש ( מלכים א יח, ג). זקוביץ סבור שהזיהוי של יונה הנביא שבספרנו עם יונה בן אמיתי מספר מלכים נובע משתי סיבות עיקריות. האחת, להעניק מידה של אותנטיות ואמינות לסיפור; השנייה, להראות את המוטיב הרעיוני המשותף לשני הנביאים; הנביא מספר מלכים עוסק בחסדו ורחמיו של ה' על ברואיו, וגם בספרנו מוטיב הרחמים, הוא מוטיב מרכזי.
הזיהוי הזה אינו מקובל במחקר.

מבנה הספר
הספר הוא בן שני חלקים:
א. הבריחה, הכישלון והלקח (א- ב, יא).
1.      פרק א, א-ג    השליחות והבריחה.
2.      פרק א, ד-טז  האירועים בלב ים.
3.      פרק ב            יונה במעי הדג.

ב. יונה בנינווה (ג – ד,יא).
1.      פרק ג, א-ד        ביצוע השליחות בנינווה.
2.      פרק ג, ה-י        החזרה בתשובה של תושבי נינווה וסליחת ה'.
3.      פרק ד, א-יא      כעסו של יונה והלקח שלמד.

בין שני חלקי הספר מתקיימת סימטריה:
בשניהם הנביא מוחה; בשניהם מופיעות דמויות חיוביות: המלחים מחד ואנשי נינווה מאידך; הדמויות בשני החלקים מגלות אמונה בה'; בשני החלקים יונה מתפלל.

חיבור הספר
הספר נכתב בתקופת בית שני. מסקנה זו נובעת מלשונו המאוחרת הדומה ללשון הספרים המאוחרים במקרא, וקרבתה למקורות חז"ל. כך בתחום אוצר המילים, צירופי הלשון והתחביר.

דמותו של האל לפי ספר יונה
ה' מתואר כמי שיודע את מחשבות לבו של האדם, ולכן יונה אינו יכול לברוח מפניו. הוא שולט בכל מקום, כוחו אינו מוגבל רק לגבולות ארץ ישראל. היקום מציית לו, הים סוער למצוותו, וכך גם רוח הקדים שמייבשת את הקיקיון. כמוהם, נשמעים לו גם בעלי החיים הענקיים מסוג הדג שהציל את יונה. האל הזה דואג שהעולם, לא רק עם ישראל, יהייה נקי ממעשי רשעה, ולכן הוא שולח את נביאו לנבא על נינווה.
ה' אינו מעניש לפני שהוא מזהיר, והוא אינו משמיד את נינווה בטרם שאיפשר לה להתחרט על רשעתה.
גם את הנביא שממרה את פיו, הוא אינו מעניש, אלא מלמדו לקח.

התכונה הבולטת של האל לפי סיפורו של יונה היא מידת הרחמים.